<h1>סמ"ג לאוין סימן פ"ג</h1>
<h2>דף צב:</h2>
שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר (דברים כ"ה ה') לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, ואם נשאת לאחר ובעלה לוקין שניהם הוא והיא ומוציאה בגט ואפילו היו לו כמה בנים, ונאסרה עליו ועל היבם, והיבם חולץ ואחר כן [תהיה] מותרת לאחרים (ע"פ רמב"ם יבום פ"ב הל' י"ח), וכן פסקו ר"ח (יבמות צ"ב א' תד"ה אבל) ורב אלפס (יבמות שם), והביאו ראייה מן הירושלמי וזה לשון הירושלמי (יבמות פ"י ה"ד) יבמה שנשאת בלא חליצה רבי ירמיה אומר זה חולץ וזה מקיים רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אומר תצא רבי אסא אומר בשם רבי אילא תצא רבי אסא שאל לרבי פינחס איך רבי סבר א"ל כרבי ירמיה א"ל חזור בך ואם [נ"א דאם] לא כן אנא אכתוב עליך זקן ממרא, אמר רבי זירא מתניתא מסייע ליה לרבי יוחנן תצא מזה ומזה ושלש עשרה דברים בה דברי ר"מ שאומר בשם ר' עקיבא רבו אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה, הא לצאת תצא.
ואומרים שם בפרק האשה שהלך בעלה שאם נתקדשה בלבד בלא חליצה נותן לה הזר שקדשה גט ומותרת ליבם, ואומר רבינו תם (תד"ה נותן) בד"א כשרוצה היבם לייבם אבל אם אין רוצה לייבם חולץ לה ומותרת לזה שקדשה, וכן הורה הלכה למעשה דבקידושין לא קנסינן אפילו באשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן שם (צ"ב א') שמותרת לחזור לו, ומה שמקשה שם היאך חולץ לה ומותרת לבעל אם כן מצינו חוטא שקדשה באיסור נשכר זהו מפני שמשמע לו חולץ יבם בעל כרחו אף על פי שרוצה ליבם.
